כשמדברים על הצלחה בלימודים, רובנו חושבים מיד על אינטליגנציה. מי שחכם יותר יקבל ציונים גבוהים יותר ויסיים מהר יותר, נכון? אלא שבין סטודנטים שכבר עברו מסננת של יכולת קוגניטיבית, ההבדלים בציוני המבחנים כבר אינם מספרים את כל הסיפור. מה עוד עשוי להסביר מי יצליח במהלך התואר, ומי ייתקע בדרך או יתמהמה שנים נוספות? השאלה חשובה לסטודנטים, למרצים, לוועדות קבלה ולמי שמממן את מערכת ההשכלה הגבוהה.
המחקר בוחן כמה מרכיבים יחד: אינטליגנציה, תכונות אישיות ומוטיבציה, ושואל עד כמה כל אחד מהם תורם לחיזוי ההצלחה האקדמית, מעבר למה שהאחרים כבר מסבירים. החוקרים לא הסתפקו בציון ממוצע אחד, אלא בדקו מגוון רחב של מדדים: ציונים בהרצאות, באימון מיומנויות, בפרויקטים קבוצתיים, בהתמחות ובתזה, וכן את משך הזמן שלקח לסיים את התואר.
המדגם כלל 137 סטודנטים לניהול משאבי אנוש במוסד להשכלה גבוהה בהולנד, ממספר מחזורי כניסה. בסוף שנת הלימודים הראשונה נמדדו אצלם האינטליגנציה, חמשת הגורמים הגדולים של האישיות ומשתני מוטיבציה שונים, ובהמשך נאספו נתוני ההישגים שלהם לאורך התואר. הממצאים עשויים להפתיע את מי שהתרגל לחשוב על הצלחה אקדמית כעניין של כישרון בלבד, ולהציע זווית חדשה על מה שבאמת חשוב בדרך לתואר.






