בשנים האחרונות זורם לאמזונס גל תיירים שמחפשים "חוויה אותנטית" של הטבע. בלטיסיה שבקולומביה מספר התיירים גדל פי שישה בתוך שלוש עשרה שנים, והתעשייה נמכרת כמעשה טוב: נסיעה אחראית שמגינה על היער ומיטיבה עם התושבים. אבל מה אם הדרך שבה אנחנו מטיילים בטבע חושפת משהו עמוק יותר על התרבות שממנה באנו? מה אם הרצון להיות מבודרים, מוערכים ועשירים מעצב גם את הנסיעה שנועדה לפעול נגדו?
המאמר שואל מה אפשר ללמוד על החברות המערביות ועל הזיקה שלהן לעולם החי דרך התיירות האקולוגית. כדי לבדוק זאת, מחבר המאמר, חוקר עם שורשים קולומביאניים וילידיים וניסיון קודם של שהות בקהילות באמזונס, חזר לשם בלבוש של תייר. יחד עם בת זוגו, שלא ידעה על מטרות המחקר, הוא רכש חבילת נופש במלון פופולרי ותיעד שלושה ימים של סיורים, שיט, מפגשים עם קופים ושקיעות. הוא רשם הערות בזמן אמת, בשילוב אתנוגרפיה עצמית ואתנוגרפיה מיידית, והציב אותן מול ספרות ביקורתית על התיירות האקולוגית ומול הגות ילידית, בעיקר זו של הפילוסוף אילטון קרנאק.
התוצאה היא קריאה חריגה, אישית ומטרידה, של מקום שמוכר לעולם כסמל לטבע בתולי. היא מזמינה לבחון מחדש את מה שנראה לנו מובן מאליו בכל חופשה "ירוקה", ואת מה שנשאר מחוץ למסגרת של התמונה.






