הטלפון הנייד מלווה אותנו בכל מקום: ליד מיטת החולה, במטבח, בזמן החלפת חיתול ובזמן ארוחה. בבתי חולים הוא עובר מיד ליד, נשאר חם בכיס ולעיתים קרובות אינו מקבל שום חיטוי. בעוד שדאגות לגבי טלפונים במחלקות עסקו בדרך כלל בהפרעה לציוד אלקטרוני, השאלה אם הם משמשים גם גשר שקט לחיידקים מסוכנים זוכה להרבה פחות תשומת לב. במיוחד נותרה שאלה פתוחה בנוגע לחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, כולל אלה שעמידים לקרבפנמים, שהם קו ההגנה האחרון בזיהומים קשים.
המחקר שנערך בבית חולים מחוזי בקניה מבקש לברר מה באמת מסתתר על הטלפונים של אנשי צוות רפואי ושל הורים ומטפלים בילדים מאושפזים, וכיצד זה קשור לחיידקים שנמצאים אצל ילדים עם שלשול. החוקרים בדקו את הרגלי השימוש בטלפונים באמצעות שאלונים, ולקחו משטחים מהמכשירים וגם דגימות צואה מהילדים. הם זיהו את החיידקים במערכת אוטומטית, בחנו את רגישותם לאנטיביוטיקה, ובמעבדה המולקולרית חיפשו גנים שמקנים עמידות לקרבפנמים.
התמונה שמצטיירת נוגעת לחיי היומיום בבתי חולים ולא רק בקניה. מה אנשים יודעים על הסיכון, מה הם עושים בפועל, ואילו חיידקים נמצאים במקומות שבהם אף אחד לא מצפה למצוא אותם?
