כשליש מהנישואים בארצות הברית מתחילים באינטרנט, ורוב האמריקאים הרווקים כבר ניסו היכרויות מקוונות. מאחורי כל החלקה, כל אחוז התאמה וכל המלצה על "הצד השני" פועלים אלגוריתמים שמבטיחים לפענח את אחד הדברים הכי חמקמקים בחיים: למה דווקא שני אנשים מסוימים מתאהבים. אבל האם יש בכלל סוד כזה שאפשר לתרגם לקוד? והאם הכלים שמחליטים מי יופיע על המסך שלנו באמת מכירים אותנו טוב יותר מאיתנו?
המאמר מתחקה אחר התפתחותן של שיטות ההתאמה, משאתרי היכרויות ראשונים שהסתמכו על שאלונים ארוכים ועל טענות ל"התאמה מדעית", ועד אפליקציות ניידות שמבוססות על התנהגות המשתמשים עצמם. הוא סוקר את הגישות של פלטפורמות מוכרות כמו eHarmony, OkCupid, טינדר והינג', ובוחן את הרעיונות הטכניים שמאחוריהן, בהם דירוגי אטרקטיביות, סינון שיתופי ופתרונות מתורת ההתאמות היציבות. לצד זאת הוא מציג מחקרים שבדקו אם אלגוריתמים כאלה אכן מנבאים משיכה והצלחה בקשר, ומעלה שאלות על הטיות, על שקיפות ועל מה שקורה כשמשתמשים מאמינים שהמערכת יודעת מה היא עושה.
זו סקירה שמחברת בין מדע הנתונים, פסיכולוגיה של קשרים וחברה, ומציעה מבט מפתיע על הטכנולוגיה שמעצבת היום את חיי האהבה של מיליוני אנשים.
