מה אם הקושי של תחום מערכות המידע לפתח תיאוריות חזקות ולשכלל אותן אינו נובע מהתיאוריות עצמן, אלא מהדרך שבה אנחנו מייצגים אותן? רוב התיאוריות בתחום נשענות על תמונת עולם מוכרת של אובייקטים, תכונות ולעיתים יחסים ביניהם, והדיאגרמות והמודלים שמלווים אותן מטביעים בהן את חותמם. המאמר מציע לעצור לרגע ולשאול אם יש דרך אחרת לחשוב, כזו שמתחילה בפונקציות ובתהליכים ולא בישויות.
המחברים מציעים אונטולוגיה חלופית, שאת סימונה הם שאבו מעולם התכנות הפונקציונלי. כדי לבדוק אם היא עומדת במבחן המציאות, הם מנסחים מחדש שתי תיאוריות מוכרות ומורכבות בכמה שורות קצרות בלבד: תיאוריית ההתנהגות המתוכננת של אייזן ופרספקטיבת היכולות של סן. לאחר מכן הם משווים את הגישה למסגרת ההערכה של וובר ולאונטולוגיה הוותיקה של Bunge-Wand-Weber, ובוחנים מה קורה כשמנסים להעביר תיאוריה מהקשר אחד למשנהו.
האם ייצוג קצר וחד-משמעי כל כך יכול לחשוף פערים נסתרים בתיאוריות שהכרנו שנים? ומה קורה לתיאוריה כשמפסיקים לשאול ממה העולם עשוי ומתחילים לשאול מה הוא עושה?
