כשאנחנו קוראים סיפור, מוחנו בודק כל הזמן, בלי שביקשנו ממנו, אם מה שכתוב הגיוני ומתיישב עם מה שאנחנו יודעים על העולם. אבל האם הבדיקה הזאת מושפעת גם ממי שאומר את הדברים? מה קורה כשדמות שמוצגת כמומחית מצהירה על דבר שגוי בעליל, ומה קורה כשהאומר הוא אדם חסר ידע בתחום? השאלה נוגעת בנקודת המפגש בין ידע העולם שלנו לבין האמון שאנו רוחשים למקורות, והיא רלוונטית לכל מי שקורא חדשות, טקסטים ברשת או סיפורים.
המחקר בוחן כיצד אמינות המקור, שנוצרת כאן באמצעות מומחיות, משפיעה על תיקוף מידע שעקבי או לא עקבי עם ידע העולם. החוקרים יצרו עשרות סיפורים קצרים בני שמונה משפטים בגרמנית. בכל סיפור דמות תוארה כבעלת מומחיות גבוהה או נמוכה ואחר כך השמיעה טענה נכונה או שגויה. בניסוי הראשון משתתפים דירגו במפורש עד כמה הטענה סבירה, או עד כמה הדמות אמינה. בניסוי השני נמדדו זמני הקריאה של המשתתפים בקריאה משפט אחר משפט, גם במשפט הקריטי וגם במשפט שאחריו, כדי לבחון תגובות אוטומטיות שאנשים אינם שולטים בהן.
המאמר נשען על מודל RI-Val ומעמת את תוצאותיו עם ממצאים קודמים שהצביעו על כיוון אחר. התמונה שמתקבלת עשויה להפתיע, והיא מעלה שאלות על האופן שבו אנחנו שוקלים ידע, מקורות והקשר בזמן אמת.
