בבתי ספר ציבוריים רבים בארצות הברית נערים שחורים נתפסים כבעיה: הם מושעים ומורחקים הרבה יותר מכפי חלקם באוכלוסייה, ומורים רבים מצפים מהם ליותר מעט. אבל קיימת מסורת חינוכית אחרת, כמעט נשכחת. מתוך כמעט מאה פנימיות נוצריות שהוקמו ונוהלו בידי שחורים נותרו רק שלוש. אחת מהן הוקמה באמצע המאה העשרים על אדמה ששימשה בעבר תחנה ברכבת התחתית של העבדים הנמלטים, ועדיין יש בה מנהרות ומעברים סודיים.
המחקר שואל מה בלט בחוויות החינוכיות של נערים שחורים שלמדו בפנימייה כזו, שמוצגת כאן בשם בדוי. השם "אפרולנטיקה" שאול מסיפור על אי דמיוני שבו שחורים יכלו להתקיים בלי עיניים לבנות שמשקיפות עליהם. החוקרים מבקשים להבין אם בית ספר יכול להיות מרחב מסוג כזה, ומה פירוש הדבר בחיי היומיום של תלמידים.
כדי לענות על השאלה ערכו החוקרים ראיונות חצי מובנים עם שמונה גברים שחורים, בוגרי המוסד משנות ה-2000, ובהם גם בנים להורים שלמדו שם. הם ניתחו את הראיונות בשיטת הניתוח הפנומנולוגי הפרשני, המתמקדת במשמעות שהמשתתפים נותנים לחוויה שלהם. ההצצה הזאת אל בית ספר יוצא דופן מזמינה לחשוב מחדש על האופן שבו מדברים על נערים שחורים ועל חינוכם.
