מדוע שניים שעובדים באותו ארגון, בשעות דומות ובתנאים דומים, חווים את האיזון בין העבודה למשפחה בצורה כה שונה? ארגונים רבים משקיעים במדיניות ידידותית למשפחה, אבל מדיניות על הנייר אינה מבטיחה שהעובד אכן ירגיש שהחיים שלו מאוזנים. אחד הגורמים שמקבלים פחות תשומת לב הוא האדם שנמצא מעל העובד בהיררכיה: הממונה הישיר, שמחלק משימות, מכשיר, מעריך ומשפיע, ולעיתים קרובות גם קובע בפועל את מרחב התנועה של הכפופים לו.
המאמר שואל האם ממונים שונים מותירים את כפופיהם בדרגות שונות של שביעות רצון מאיזון בין עבודה לחיים, ואילו התנהגויות של ממונים קשורות לכך. ההקשר הוא יפן, מדינה הידועה בתרבות עבודה תובענית, ביחסי העסקה ארוכי טווח ובמבנים היררכיים.
החוקרים עקבו אחר עובדי חברת מזון בינונית בגודלה באזור כפרי לאורך חמש שנים. הם חיברו נתוני כוח אדם עם סקרי שביעות רצון שנתיים, ובנו מערך שבו אפשר לעקוב אחרי אותו עובד לאורך זמן ולראות מה קורה כשהוא עובר בין ממונים. כך אפשר להפריד בין מה שמיוחס לממונה לבין מה שנובע מאופיו הקבוע של העובד עצמו. בנוסף נבחנו חמש התנהגויות יומיומיות של ממונים, מייעוץ מקצועי ועד שיחת חולין, כדי להבין אם משהו מהן מסמן את ההבדל. מה שנחשף בנתונים מעלה שאלות על האופן שבו אנחנו מבינים איזון בין עבודה לחיים וגם על מי נושא באחריות להשגתו.






