הולנד נחשבת זה מכבר לאחת הארצות הסובלניות באירופה. ובכל זאת, מוסלמים שחיים בה נתקלים בביקורת חברתית מתמשכת ובהדרה מערכתית. איך ייתכן שחברה שמצהירה על ערכי גיוון ושוויון מתקשה כל כך לקבל חלק מקבוצות המיעוט שבתוכה? המאמר מציע לבחון תשובה מורכבת יותר מהחלוקה הפשוטה בין "סובלנים" ל"גזענים": סוג של דו-קיום חצי-מרצון, שבו אנשים מקבלים את הרעיון של גיוון באופן עקרוני, אך מרגישים אי-נוחות עמוקה כלפי קבוצה מסוימת.
שאלת המחקר המרכזית היא עד כמה עמדות כלליות כלפי רב-תרבותיות שונות מעמדות כלפי מוסלמים, כמה תושבים מחזיקים בשילוב הסותר הזה, ואילו מאפיינים אישיים וחברתיים מסבירים מי נוטה אליו. החוקרים מציבים את התשובה על רקע שני מסלולים היסטוריים הולנדיים: מסורת של חיים מופרדים בין קהילות דתיות ואידאולוגיות, ועבר קולוניאלי שעיצב את הדימוי של האחר המוסלמי.
כדי לבדוק זאת נעשה שימוש בסקר מייצג שנערך בהולנד באביב 2023 ובו כמעט אלפיים משיבים. המשיבים נשאלו על עמדותיהם כלפי חברה רב-תרבותית וכלפי מוסלמים, וגם על השכלה, זהות אתנית, תחושת ערך עצמי בחברה, תפיסת בעיות חברתיות ותחושת חוסר אונים. הממצאים עשויים להפתיע את מי שמניח שהשכלה ופתיחות הולכות תמיד יד ביד.
