"את פשוט לא מספיק טובה." "איזה מפגר אתה." לא מעט מתבגרים מכירים קול כזה בתוך הראש, קול שמלווה אותם אחרי מבחן שהשתבש, אחרי צחוק של חברים או מול המראה. ביקורת עצמית קשה נקשרת בספרות למצוקות נפשיות רבות, וגיל ההתבגרות, על ההשוואות החברתיות, הלחץ להצליח והשינויים בגוף, הוא תקופה רגישה במיוחד. ובכל זאת, רוב הכלים שבהם נמדדת ביקורת עצמית אצל בני נוער נבנו במקור למבוגרים או לאוכלוסיות קליניות, בלי שמישהו שאל את בני הנוער עצמם איך הם חווים את זה.
המחקר שואל: האם אפשר לבנות שאלון לביקורת עצמית שמתאים באמת לגילאי 11 עד 16, ושנשען על ידע של מומחים ועל חוויית הנערים והנערות עצמם? כדי לברר זאת החוקרים עברו בכמה שלבים. הם סקרו עשרות מדדים קיימים, ביקשו ממומחים בבריאות הנפש ובפיתוח סקאלות לדרג פריטים, ואז ישבו בקבוצות מיקוד עם תלמידים משלושה בתי ספר. התלמידים הגיבו לתרחישים דמיוניים, ענו על פריטים בשיטת "חשיבה בקול" ושוחחו על הקול הפנימי שלהם. בשלב השני נבחן השאלון על מאות תלמידים בעזרת ניתוח גורמים, והושווה לשאלוני דיכאון, חמלה עצמית ופרפקציוניזם, עם מדידה חוזרת כעבור כמה שבועות.
מה עלה מהשיחות עם בני הנוער שחסר לגמרי בספרות ובדעת המומחים? ואיזו מבנה תקבל הביקורת העצמית כשמודדים אותה בשפה של מתבגרים?






