מגפת הקורונה הפכה עבודה מרחוק מניסוי שולי לחוויה מוכרת כמעט בכל ארגון. עכשיו, כשהאבק שוקע, השאלה הגדולה היא מה יקרה הלאה. האם חברות ימשיכו לתמוך במודל הזה או יחזרו למשרד? הכרעה כזו לא מתקבלת בחלל ריק. בסופו של דבר, מי שמאשר או דוחה בקשות של עובדים הם המנהלים, ולכן עמדותיהם, החששות שלהם והביטחון שלהם בעצמם קובעים במידה רבה מה יהיה העתיד של העבודה.
המחקר הזה מעביר את הזרקור מהעובדים אל מי שמחזיקים בסמכות. השאלה המרכזית: מה גורם למנהלים ולבעלי עסקים באירופה להתכוון ליישם עבודה מרחוק, ואז גם לעשות זאת בפועל? האם זה עניין של התאמה לתפקיד שלהם, של איכות התוצרים, של לחץ חברתי מצד עמיתים, או אולי של כישורים דיגיטליים ושל האמון ביכולת להוביל צוות שאינו יושב באותו חדר?
החוקרים הסתמכו על מודל מוכר לקבלת טכנולוגיה והרחיבו אותו בגורמים ייחודיים לעולם הניהול. הם ערכו סקר מקוון במסגרת פרויקט אירופי, שבו השתתפו מנהלים, מנכ"לים ויזמים מחמש מדינות, בעיקר מחברות קטנות. את הנתונים ניתחו בשיטה סטטיסטית שמתאימה למודלים מורכבים ולבחינת קשרים בין כמה גורמים בו זמנית. התוצאה היא מבט מעניין אל מה שמתרחש בראש של מי שמחליטים איך נעבוד מחר.
