בעשורים האחרונים יותר ויותר בוגרים חיים ללא זוגיות, ובחברות שמעריכות מאוד נישואין, רווקות יכולה להיות חוויה טעונה. מה קורה כשהאדם הרווק הוא גם מאמין, ושהמסורת הדתית שלו רואה בנישואין מוסד מרכזי ובו בזמן מדברת על ייעוד, על תוכנית אלוהית ועל כללים נוקשים בנוגע ליחסים ולמיניות? האם האמונה מקלה על הרווקות, מכבידה עליה, או אולי עושה את שני הדברים בבת אחת?
המחקר בוחן את השאלה כיצד רווקים נוצרים מתייחסים לדת שלהם, ואילו תפקידים הדת ממלאת בחוויית הרווקות שלהם. ההקשר שנבחר הוא פולין, אחת החברות הקתוליות ביותר באירופה, שבה גם יחס החברה לרווקות רחוק מלהיות פשוט ופער בין הדת המוסדית לחיי היומיום הולך ומתרחב, בעיקר בקרב צעירים ובערים.
החוקרים, שלושה פסיכולוגים שגדלו בעצמם בפולין הקתולית, ראיינו שלושים רווקים נוצרים בגילאי 19 עד 63, נשים וגברים, רובם קתולים ואחרים פרוטסטנטים, יווני-קתולי ואורתודוקסי. חלקם בחרו ברווקות וחלקם לא, חלקם היו בעבר בזוגיות וחלקם מעולם לא. הראיונות חצי המובנים נערכו אונליין ונותחו בשיטת הניתוח התמטי הרפלקסיבי, תוך מתן תשומת לב להשפעת עמדותיהם של החוקרים עצמם על הפרשנות. התוצאה היא מבט קרוב ורב־גוני על האופן שבו אנשים מתמודדים עם שאלות של משמעות, שליטה ואמונה בתחום אינטימי ורגיש במיוחד.






