עמוק בשכבות הסלע של האנטי-אטלס המזרחי במרוקו מסתתרים שרידים מאובנים שיכולים לשנות את מה שידוע על עולם הים הקדום, כ-450 מיליון שנה לפני זמננו. באותה תקופה, בשלהי התקופה האורדוביקית, חוו כדור הארץ אחד מגלי הגיוון הביולוגי המרשימים בהיסטוריה – אירוע שהוליד צורות חיים חדשות ומגוונות, ובראשן משפחה שלמה של טורפים ימיים קדומים: הצפלופודים, אבות אבותיהם של התמנון והדיונון של ימינו.
אך מה קרה לצפלופודים הללו כשהאקלים העולמי התחיל להתקרר, וימים טרופיים הפכו לקרים ועכורים יותר? כיצד השתנתה התפרוסת הגיאוגרפית של קבוצות אלה בין אזורי קווי הרוחב הגבוהים לנמוכים, ומה ניתן ללמוד מכך על הדינמיקה העולמית של גיוון והכחדה בתקופה קריטית זו בהיסטוריה של החיים בים? שאלות אלה עומדות במרכזו של מחקר חדש, שבוחן אוסף מאובנים נדיר ומשומר להפליא שנחשף בסיורי שדה שנערכו במרוקו.
הצוות שערך את המחקר תיעד, מדד וניתח בקפידה עשרים דגימות צפלופודים שהתגלו בשכבה אחת עתיקה, וזיהה בהן פרטים המשתייכים לשתי משפחות שונות של יצורים אלה – ממצא שמעורר שאלות מרתקות באשר לזיקות פליאוגיאוגרפיות בין מרוקו לאזורים מרוחקים אחרים בעולם הקדום. מה חשפו הדגימות הללו על עולם החיים הימי שהתקיים כאן לפני מאות מיליוני שנים, ואיזה אור הן שופכות על התהליכים הגדולים שעיצבו את האבולוציה של הצפלופודים?
