מסכים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים כבר מגיל הינקות, ורוב הילדים הצעירים במדינות המערב חורגים באופן משמעותי מההנחיות המומלצות לשימוש במסך. בעת ובעונה אחת, מצטברות עדויות לקשר בין שימוש מוגבר במסך לבין פגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של ילדים, וזאת בלי שום עדות מקבילה לתועלת בריאותית. מה שכן ידוע הוא שההורים, ולא רק גורמים חברתיים או כלכליים רחבים יותר, ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב הרגלי המסך של ילדיהם, אבל אילו היבטים בדיוק בהתנהגות ההורית, בידע שלהם או בסגנון החינוכי שלהם, קובעים כמה זמן הילדים מבלים מול מסכים?
מאמר זה מציג סקירה שיטתית שבחנה לעומק את מכלול המחקרים שהתפרסמו בנושא, במטרה למפות אילו גורמי הורות משתנים, כמו ידע הורי, מודלינג הורי, הפעלת חוקים, מסוגלות עצמית הורית וסגנון הורות, קשורים לכמות ולדפוסי השימוש במסך של ילדים בגיל הרך. החוקרים סרקו ארבעה מאגרי מידע מרכזיים ואיתרו כמעט 31,000 מאמרים, מהם נבחרו בסופו של דבר 87 מחקרים שעמדו בקריטריונים מחמירים. באמצעות כלים לסינתזה נרטיבית ולהערכת איכות מתודולוגית, נבחנה עוצמת הקשר בין כל אחד מגורמי ההורות לבין שימוש כולל במסך ועמידה בהנחיות המומלצות, וכן נבדק אם סוג המכשיר, קבוע או נייד, משפיע על הקשרים הללו.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומעניינת על האופן שבו התנהגות הורית מעצבת את הרגלי המסך של הדור הצעיר, ומציעים כיוונים מעשיים לפיתוח התערבויות מכוונות הורים.
