בפנימיות התיכוניות בגאנה פעמון ההשכמה מצלצל בחמש בבוקר, ומי שקובע את סדר היום הם מורים, "הורים" שהוקצו לתלמידים חדשים ותלמידים בוגרים עם סמכות. כמעט כל פינה בחיים של בני נוער בגילי 16 עד 19 מנוהלת עבורם: מתי ישנים, מה אוכלים, עם מי מדברים ומה מותר ללבוש. מה קורה לתחושת העצמי של מתבגר שמבלה כך את השנים שבהן הוא אמור לברר מי הוא?
רוב המחקר והמדיניות בנושא מתמקדים בשליטה ובמשמעת מנקודת מבטם של מבוגרים. כאן השאלה נשאלת מזווית אחרת: איך התלמידים עצמם חווים את השגרה, את הפיקוח ואת ההיררכיה בין בוגרים לצעירים, ואיך כל אלה מעצבים את זהותם החברתית, האישית, הרגשית והמגדרית-מינית. החוקרים בוחנים גם את מקומם של הכללים המגדריים ושל הפיקוח בין עמיתים בחקירת הזהות.
כדי לברר זאת נאספו נרטיבים כתובים ואנונימיים מ-1,400 תלמידים בעשרה בתי ספר באזורים שונים בגאנה, בין בנות לבנים ובין בתי ספר יוקרתיים לבתי ספר דלי משאבים. הכתיבה אפשרה לנוער לדבר בפרטיות על נושאים רגישים כמו מיניות, בריונות ומצוקה. הנרטיבים נותחו לפי שלבי הניתוח התמטי ובעזרת תיאוריות זהות מערביות לצד פרספקטיבה אפריקנית של חניכות וקהילה. התמונה שעולה מן הדפים מורכבת ומפתיעה יותר ממה שהכותרת "מוסד טוטלי" מרמזת.
