מחסור במורים הוא אחת הבעיות הבוערות ביותר במערכות חינוך רבות, ובמיוחד בתחום החינוך המקצועי בתאילנד, שם דווח על אלפי משרות פנויות ללא מורים מתאימים. מאחורי המחסור הזה מסתתרת תופעה מוכרת אך מורכבת: שחיקה. מורים שחוקים מדווחים על תשישות, ניתוק רגשי מהתלמידים ותחושת הישג נמוכה, ותופעות אלו נקשרו במחקרים קודמים גם לנשירה מהמקצוע וגם לפגיעה ברווחתם של התלמידים עצמם.
אך האם כל המורים חווים שחיקה באותה מידה? המאמר בוחן שאלה מרתקת: כיצד מאפיינים אישיים כמו גיל, מגדר וסוג ההעסקה (מורה קבוע מול מורה בחוזה זמני) קשורים לרמות השחיקה ולמוטיבציה לעזוב את מקצוע ההוראה. השאלה מקבלת משנה תוקף במערכת החינוך המקצועי בתאילנד, שבה קיימת היררכיה תעסוקתית ברורה בין מורים המבצעים תפקידים זהים אך זוכים לתנאי העסקה ורווחה שונים בתכלית.
כדי לענות על כך, נאספו נתונים מ-424 מורים במכללות מקצועיות ב-10 מחוזות שונים ברחבי תאילנד, באמצעות שאלון שחיקה מבוסס על כלי מוכר ומקובל בתחום, לצד שאלון למדידת מוטיבציה לעזוב ופרטים דמוגרפיים. הממצאים חושפים תמונה מורכבת של הקשרים בין גיל, תפקיד תעסוקתי, מרכיבי השחיקה השונים לבין הנכונות להישאר במקצוע, ומעלים שאלות חשובות לגבי הדרך שבה מערכות חינוך צריכות להתייחס לשונות בתנאי ההעסקה בין מורים.
