מה קורה לאדם שחוזר בתשובה ומתיישב בקהילה חרדית, כשהוא מגלה שהחברה שאימץ אינה מקבלת אותו כפי שציפה? ומה קורה כשקבוצה שלמה של חוזרים בתשובה מחליטה, אחרי שנים, שהעבר החילוני שלה אינו טעות אלא אוצר? המאמר עוקב אחר קהילה אחת בישראל, "שדה צופים", ושואל מה בעצם מעצב את זהותה הדתית: האם אלה כוחות כלליים כמו גודל המקום שבו חיים ודפוסי התנהגות של קבוצות מיעוט, או דווקא ההיסטוריה המקומית, הביוגרפיה של המנהיגים והבחירות הפרשניות שלהם.
הסוגיה חשובה משום שהיא נוגעת בשאלה רחבה יותר: איך בונים זהות דתית כשאין מסורת משפחתית ותיקה, וכמה מקום נשאר לבחירה חופשית מול לחצים חברתיים ומרחביים. המחקר מציע לבחון את המתח בין האוניברסלי למקומי ולא להכריע ביניהם מראש.
החוקרים בחנו את מסלולה של הקהילה לאורך כשלושה עשורים, בין 1990 ל־2020, כחקר מקרה איכותני. הם נשענו על מחקרים קיימים ועל ראיונות עומק עם שני מנהיגי הקהילה ועם נשים מחבריה, והשוו את מה שמצאו למודלים תיאורטיים מוכרים. בדרך הם בודקים היכן המודלים מסבירים את המציאות והיכן נדרש הסבר אחר, מקומי ואישי יותר. התוצאה היא מבט מסקרן על קבוצה שהחליטה לעצב לעצמה דרך שונה ממה שרבים היו מצפים.
