שיעור התעסוקה של נשים חרדיות בישראל הוא סיפור הצלחה מדיד: היעד שקבעה הממשלה בשנת 2010 הושג בתוך שנתיים, ושיעור התעסוקה שלהן כבר מתחרה בזה של כלל הנשים בישראל ואף עוקף את הממוצע במדינות המפותחות. אלא שמאחורי המספר המרשים הזה מסתתרת תמונה אחרת. מי שבודק כמה שעות הן באמת עובדות וכמה הן מרוויחות מגלה פער עקבי בינן לבין נשים יהודיות שאינן חרדיות, פער שאינו מוסבר רק בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה.
מכאן מתחילה השאלה המעניינת באמת: מה בעצם מכתיב את היקף המשרה של אישה חרדית? האם מדובר בבחירה תרבותית, שנובעת מהעדפה לבלות שעות רבות יותר עם ילדים ומאתוס שרואה בעבודה אמצעי פרנסה ולא מסלול קריירה, או שמא באילוץ, שמקורו במספר הילדים הגדול, בהיעדר מסגרות טיפול, בריכוז העצום של נשים חרדיות בענף אחד ובמבנה השכר שמוצע להן? ואיזה משקל יש לכל אחד מהגורמים האלה בנפרד?
כדי לענות על כך נערכה בדיקה אקונומטרית המבוססת על נתוני סקר כוח אדם וסקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. באמצעות סדרת רגרסיות נאמדה השפעתם הנפרדת של מספר הילדים, גיל הילד הצעיר, התעסוקה בהוראה, השכר לשעת עבודה והכנסת בן הזוג על מספר שעות העבודה השבועיות, וכל אחד מהממצאים הושווה לקבוצת ייחוס של נשים יהודיות שאינן חרדיות. התוצאה מציירת תמונה מורכבת הרבה יותר מההנחות הרווחות על נשים חרדיות בשוק העבודה.
