רוב מקרי ההטרדה המינית אינם מתרחשים בין זרים ברחוב אלא בתוך מבנים מוכרים ומסודרים: משרד, מפעל, כיתה, בסיס צבאי. שם יש תמיד מי שקובע מי יקודם, מי יקבל ציון, מי יישאר בתפקיד ומי ייאלץ לעזוב. החוק הישראלי, לעומת זאת, מתייחס להטרדה מצד ממונה ולהטרדה בין עמיתים שווי מעמד כאל אותו דבר עצמו, ורואה בשתיהן פגיעה בכבוד האדם או עניין של הסכמה ושל היעדרה. האם זו באמת אותה פגיעה?
השאלה רחוקה מלהיות תאורטית בלבד. בשנים האחרונות מתנהלת מחלוקת ממשית בין בתי הדין לעבודה ובין בית המשפט העליון בשאלה אם יחסי מין בין ממונה לעובדת הכפופה לו הם "הטרדה מינית" או "תקיפה", ולצידה מתנהל ויכוח ותיק על עבירה יוצאת דופן בחוק העונשין, שכותרתה מכריזה דווקא על הסכמה ושהעונש הקבוע לצידה רחוק מאוד מזה שנקבע לאונס. יש הקוראים למחוק אותה ולשפוט את המקרים כאונס, ויש המבקשים להותירה על כנה בלי שיש בידם הסבר מניח את הדעת לקיומה.
כדי לברר את השאלה נפגשים כאן שני גופי ידע שאינם נפגשים בדרך כלל: תאוריה פוליטית העוסקת בחופש משליטה, בעריצות של בני אדם כלפי בני אדם ובניצול לרעה של כוח, לצד חומר משפטי ישראלי של פסיקה, חקיקה והצעות תיקון. מן המפגש ביניהם עולה שאלה שנראית פשוטה: מה בדיוק עושה ממונה כשהוא קושר בין מין ובין כוח המשרה שלו, ומדוע המשפט הקיים מתקשה כל כך לקרוא למעשה הזה בשמו.
