בני ישראל נצטוו למחות את זכר עמלק, ובספר שמואל הציווי מקבל פנים קשות במיוחד: להכות "מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק". מה עושה אדם מאמין, שרואה בתורה דרך נועם, כשהוא נתקל בציווי כזה? האם עליו להסתפק בהסבר היסטורי נוח, או שמא מותר, ואולי אף רצוי, לשאול שאלות מוסריות ישירות ולהיאבק בהן?
המאמר מבקש לברר כיצד אפשר להתמודד עם הקושי המוסרי שבמלחמה בעמלק מבלי לברוח ממנו. הוא פותח בהצגת השאלה בכנות, ומציב זה מול זה שתי גישות יסוד: גישה הדוחה כל ביקורת מוסרית על דבר ה', וגישה הרואה בדו-שיח מוסרי עם הקב"ה ביטוי של אמונה. לאחר מכן הוא עובר על מגוון רחב של תשובות שהציעו חז"ל, פרשני ימי הביניים, הוגי החסידות והוגים בני זמננו.
המחבר מנתח את המקורות בדרך אנליטית-פרשנית: מקרא, מדרשים, פרשנות קלאסית ומחשבה מודרנית נקראים זה לצד זה, והשאלה נבחנת מכמה כיוונים. האם שאלתו של שאול, שנדחתה בבוז, ראויה בכל זאת לתשומת לב? מה בדיוק היה חטאו של עמלק, ועד כמה אפשר לצמצם את הציווי או להעניק לו משמעות חדשה? ומה אנחנו אמורים לזכור כשאנו קוראים בשבת זכור ובפורים על עמלק?
