מה קורה כשמכניסים שיר אחד לחדר טיפול? בקבוצה של מתמודדי נפש מבוגרים, המועסקים במפעל מוגן, כל שבוע נבחר שיר, מושמע ומשמש פתח לזיכרונות, לסיפורים ולפעולה על במה קטנה שנבנית מול עיני כולם. חייל גאה במסדר, נציגה דמיונית של ישראל באירוויזיון, אישה שמבקשת להקדיש שיר לבן שאיבדה: מאחורי כל פזמון מסתתר סיפור חיים שלא תמיד מצליחים לספר במילים רגילות.
המאמר בוחן את המפגש בין פסיכודרמה לבין מוזיקה, שני עולמות טיפוליים שמורנו, מייסד הפסיכודרמה, כבר חלם לחבר. השאלה המרכזית היא מה קורה כאשר שירים נעשים חלק מהותי מהעבודה הפסיכודרמטית: האם הם יכולים לשמש כמעין פסקול נרטיבי של חיי המטופלים, וגם כאבני דרך בתהליך שעוברת הקבוצה כולה לאורך הזמן.
המחברות, שהנחו את הקבוצה, מציגות תיאור מקרה מפורט של כשנה של מפגשים שבועיים, ומתמקדות בשלושה משתתפים ובשירים שבחרו. את מהלך התהליך הקבוצתי הן בוחנות דרך המודל ההתפתחותי של מקנזי ולייבסלי, וכל זאת על רקע גישת ההחלמה בבריאות הנפש, שמבקשת לסייע למתמודדים לבנות זהות שאינה מצטמצמת למחלה. תיאור המקרה מזמין להאזין מקרוב לאופן שבו מילים, לחן וקול משותף פותחים דלתות לאזורי נפש שנשארו נעולים זמן רב.
