רישיון נהיגה, תזמורת, הבטחה, ממשלה, זוג נשוי: כולם ישויות חברתיות, ובכל זאת קשה להבין מה מחבר ביניהן. האונטולוגיה החברתית מנסה לענות על השאלה איך קבוצות נוצרות, איך הן נשמרות ומה הופך אוסף של אנשים לגוף אחד שאומר "אנחנו". אחת התיאוריות המשפיעות בתחום, גישת "סובייקט הרבים" של מרגרט גילברט, רואה את המפתח במחויבות משותפת בין היחידים.
המאמר שואל אם התמונה הזאת שלמה. מה תפקידם של ערכים בקיומה של קבוצה, ובאיכות הקיום המשותף שלה? האם כל ערך אפשר לחלוק עם אחרים באותה דרך, ומה בעצם נעשה כשאנשים "חולקים" ערך? ייתכן שיש ערכים שמפרידים בין בני אדם ואחרים שמקרבים ביניהם, ושיתוף אינו תמיד מה שנדמה.
הכותבת בוחנת את גישתו של גילברט מבחינה פילוסופית ומציבה מולה מסורת אחרת, הפנומנולוגיה, ובעיקר האקסיולוגיה של מקס שלר, העוסקת בטבעם הייחודי של ערכים ובהיררכיה ביניהם. מתוך הדיאלוג בין שתי הגישות היא מנסה להראות מה חסר באונטולוגיה החברתית העכשווית, ואילו כלים מושגיים נדרשים כדי להבין סולידריות, צדק וחוויות משותפות של יופי, ידיעה וקדושה.
