כשסטודנטים בנורווגיה לומדים להיות מורים לאנגלית, מצפים מהם לשלוט בכתיבה בשתי דרכים. הם צריכים להיות כותבים טובים בעצמם, ובה בעת לדעת ללמד את תלמידיהם לכתוב ולהשתמש בכתיבה ככלי ללמידה. ההנחיות הלאומיות קובעות את היעדים הללו, אבל אינן אומרות מה בדיוק הסטודנטים אמורים לעשות כדי להגיע אליהם. את ההחלטה הזאת מקבלים המוסדות והמרצים, ומה שהם מחליטים משדר לסטודנטים מסר סמוי על מקומה של הכתיבה בהוראת שפה זרה.
המאמר שואל מה קורה בפועל. כיצד הסילבוסים והמטלות שמקבלים הסטודנטים מתרגמים את יעדי הכתיבה של ההנחיות הלאומיות ושל תוכנית הלימודים לבית הספר, ועד כמה סוג הכתיבה הנדרש מהם מתאים ליעדים האלה.
כדי לברר זאת נבחנו הסילבוסים של 38 קורסי אנגלית בשלושה עשר מוסדות שמכשירים מורים לכיתות ה' עד י', וגם מטלות הכתיבה החובה ושאלות הבחינה שנאספו מהמרצים. המטלות נותחו לפי תוכן, צורה ומטרה, ונבדק מה הן מבקשות מהסטודנטים, באיזה תחום הן עוסקות ובאיזו מידה הן מכוונות את הסטודנט לדעת איך כותבים ואיך מלמדים לכתוב. התמונה שמצטיירת מעוררת מחשבה על מה שנחשב מובן מאליו בלימודי השפה.
