מה קורה כשסטודנט מהודו, מברזיל או מסלובקיה מתיישב בעיר גרמנית קטנה? במחקר על סטודנטים בינלאומיים מקובל לשאול אם הם מצליחים להשתלב: כמה חברים מקומיים יש להם, והאם הם נשארים סגורים בחוג בני עמם. הגישה הזאת מציירת אותם כמי שחסר להם משהו, כאילו הם חיים בשולי החברה שמארחת אותם. אבל חיי היומיום כוללים הרבה יותר מחברויות קרובות. יש בהם שכנים, פחי מחזור בכניסה לבניין, נהגי אוטובוס, דוכני שוק ותורים בדואר.
המאמר מציע לבחון את הסטודנטים דרך עדשה אחרת, "רב-תרבותיות יומיומית", שמתמקדת במפגשים קטנים וארציים בין אנשים שונים שחולקים מרחב. השאלה המרכזית היא כיצד סטודנטים, בינלאומיים וגם מקומיים, חווים את המפגשים האלה בקהילות שבהן הם חיים, ומה ההבנה הזאת מוסיפה לתפיסה שלנו של "קשר" עם הקהילה.
החוקרים ראיינו 41 סטודנטים בשבע אוניברסיטאות בארבע ערים בגרמניה, גדולות וקטנות, במזרח ובמערב. הראיונות נערכו בזום והתבססו על סיפורים אישיים. כל משתתף התבקש גם לשלוח תמונות שמייצגות את החיים שלו בקהילה, והתמונות שימשו נקודת פתיחה לשיחה. התוצאה היא מבט לא צפוי על המקומות שבהם נוצרים מפגשים, ועל מה שנלמד, ולפעמה גם נפגע, בדרך.
