בכיתות אנגלית עמוסות, מורה אחד צריך לקרוא עשרות חיבורים ולהחזיר לכל תלמיד משוב מפורט. בפועל המשוב מגיע באיחור, והוא לא תמיד מספיק לעומק. בינתיים כלי כתיבה מבוססי בינה מלאכותית מציעים תיקונים בתוך שניות, והם כבר נמצאים בכיסים של התלמידים. השאלה היא אם הם באמת עוזרים לנער בן שש עשרה ללמוד לכתוב טוב יותר באנגלית, או שהם רק מעניקים תחושה נעימה של התקדמות.
המחקר בודק שאלה זו בבית ספר תיכוני בטורקיה. שישים תלמידים בגילאי 15 עד 17, ברמת אנגלית בינונית, חולקו באקראי לשתי קבוצות. שתיהן למדו אותה תוכנית אצל אותו מורה, וכתבו חיבור אחד בשבוע במשך שבעה שבועות. קבוצה אחת קיבלה משוב מיידי מכלי כתיבה דיגיטלי ואחריו הערות קצרות מהמורה. הקבוצה האחרת קיבלה משוב מסורתי מהמורה בלבד, כעבור כשבוע. בתחילת התהליך ובסופו כתבו כל התלמידים חיבור שכנוע ללא עזרה, ושני מעריכים מנוסים דירגו אותם לפי מחוון מפורט. בסוף התלמידים גם נשאלו מה הם חושבים על החוויה.
השאלה המרכזית היא אם מי שקיבל משוב מבוסס בינה מלאכותית השתפר בכתיבה יותר מחבריו, ואיך התלמידים עצמם ראו את הכלי, בין "מורה פרטי" לבין ספקנות לגבי הצעותיו. המאמר גם בוחן איזה מרכיבי כתיבה עשויים להרוויח מהכלי ואיזה לא, ומה התפקיד שנשאר למורה בכיתה כזו.
