מה קורה כשמי שאמור לתמוך באחרים בעת משבר, חווה בעצמו את אותו משבר? מלחמת חרבות ברזל הציבה את יועצי בתי הספר בישראל במצב מורכב במיוחד: הם נדרשו לספק חוסן רגשי לתלמידים, להורים ולצוותי חינוך, בזמן שהם עצמם התמודדו עם חרדה, אובדן ואי-ודאות, ולעתים אף עם בני משפחה שגויסו למילואים או נפגעו בלחימה. במציאות כזו, עולה שאלה מהותית: מהם המשאבים שמאפשרים ליועצים חינוכיים להאמין ביכולתם למלא את תפקידם ביעילות, גם כשהקרקע רועדת מתחת לרגליהם?
מחקר חדש בוחן שאלה זו לעומק, ומתמקד בתפקידם של שלושה משאבים מרכזיים: הון פסיכולוגי הכולל תקווה, מסוגלות, חוסן ואופטימיות; תמיכה חברתית ממנהלים, עמיתים ומשפחה; ורווחה נפשית רגשית, פסיכולוגית וחברתית. השאלה המרכזית שהמחקר מבקש לענות עליה היא כיצד משאבים אלה תורמים למסוגלות העצמית התעסוקתית של יועצים חינוכיים בעת חירום לאומי חריג. כדי לבחון זאת, נאספו נתונים מ-181 יועצי בית ספר מרחבי הארץ, שמילאו שאלוני דיווח עצמי בחודשים הראשונים למלחמה, בסמוך לאירועים הקשים של אוקטובר 2023.
הממצאים חושפים תמונה מפתיעה ומעניינת באשר לחשיבות היחסית של כל אחד מהמשאבים הללו, ומציבים שאלות חדשות על האופן שבו ניתן לחזק את אנשי המקצוע החינוכי בעתות משבר. מה מתוך שלל המשאבים הפנימיים והחיצוניים מתגלה כקריטי ביותר, ומה מפתיע בהיעדרו? התשובות מצויות במאמר המלא.
