מערכות בינה מלאכותית מקבלות היום החלטות שמשפיעות על חיינו: מי יקבל הטבה, מי ייקנס ומי ידורג כבעל סיכון גבוה. לעיתים קרובות אפילו הפקיד שמפעיל את המערכת אינו יודע כיצד היא הגיעה לתוצאה. כשהמדינה היא זו שמפעילה את האלגוריתם, נשאלת שאלה בסיסית: האם האזרח זכאי לראות מה מסתתר מאחורי ההחלטה?
בישראל השאלה הזאת עלתה בפרשה אמיתית. אדם שקיבל עיצום כספי גילה שההחלטה התקבלה בהליך אוטומטי, ופנה לרשות המסים בבקשה לקבל את האלגוריתם. הבקשה נדחתה בטענה שאלגוריתם אינו "מידע" כלל. הסכסוך הגיע עד בית המשפט העליון, אך נשאר בלי הכרעה עקרונית, ומאז נותר ריק משפטי שהשלכותיו חורגות בהרבה מתיק אחד.
המאמר שואל אם אלגוריתם, מסורתי או לומד, נכלל בהגדרת "מידע" בחוק חופש המידע הישראלי, ומה המשמעות של התשובה לעידן הבינה המלאכותית. המחברים בוחנים את לשון החוק ואת תכליתו, מנתחים את פסקי הדין בפרשה, ובודקים אילו חסמים עשויים לעמוד בפני שקיפות, כמו סוד מסחרי, פרטיות וביטחון המדינה, ואילו פתרונות אפשריים להם. הם גם משווים את המצב בישראל להסדרים ולפסיקה בצרפת, בארצות הברית, באיחוד האירופי ובעקרונות ה-OECD. מי שמתעניין בשאלה מי מפקח על מכונות שמחליטות בשמנו ימצא כאן ניתוח משפטי מעמיק ועכשווי.
