סין מזדקנת במהירות מסחררת, ועד תחילת שנות השלושים של המאה הזו צפוי מספרם של בני השישים ומעלה להגיע ל-400 מיליון. מערכת הרווחה אינה מצליחה לעמוד בקצב, ובמקביל נשחק אחד הערכים העתיקים ביותר בתרבות הסינית: החובה של ילדים לכבד את הוריהם ולדאוג להם. בתגובה חוקקה המדינה בשנת 2013 חוק שמחייב ילדים בוגרים לבקר את הוריהם המבוגרים, ומי שאינו עושה זאת עלול למצוא את עצמו בבית המשפט.
האם אפשר לחוקק אהבה, כבוד ותשומת לב? ואם כן, האם הכפייה המשפטית באמת תיטיב עם ההורים שאמורים ליהנות ממנה, או שמא היא תהפוך ביקור משפחתי למטלה מביכה ותפגע דווקא ביחסים שביקשה לשמר? המאמר בוחן את השאלה אם חוק כזה הוא פתרון של ממש לאתגר ההזדקנות, או שהוא רק פלסטר חוקי על בעיה חברתית עמוקה בהרבה.
כדי להתמודד עם השאלה, המחברת מנתחת את החוק מכמה זוויות: ההצדקות התיאורטיות שלו, היחס בין חוק למוסר, והקשיים המעשיים באכיפתו בחברה שבה הרמוניה משפחתית וקשרים אישיים נחשבים לעיקר. היא מציגה נתוני בתי משפט ומקרים שנדונו בהם, ומשווה את הגישה הסינית לזו של טאייוואן, הונג קונג, צרפת, הולנד וקנדה. בהמשך נבחנות דרכים משלימות, כמו מדיניות של תמריצים מול ענישה ושיתופי פעולה בין המדינה לשוק הפרטי.
