מי שעתיד לעמוד בכיתה בעוד כמה שנים כבר מחזיק בראשו עמדות כלפי תלמידים עם צרכים מיוחדים, והעמדות האלה עשויות להכריע אם הכיתה הרגילה תהיה מקום שמכיל את כולם או מקום שמרחיק חלק מהם. בסין הולכת ומתחזקת המגמה לשלב תלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים במסגרות רגילות, וההכשרה להוראה נתפסת כשלב שבו עוד אפשר לעצב את הגישה של המורים לעתיד. אלא שכדי לשנות עמדות צריך קודם לדעת למדוד אותן, ובתחום הזה מתברר שהכלים הקיימים רחוקים מלהיות מושלמים: חלקם ישנים, חלקם נוצרו בהקשר תרבותי אחר, וחלקם מתעלמים ממרכיבים בסיסיים של מושג העמדה.
המחקר הזה שואל אם אפשר לבנות כלי מדידה מהימן ותקף, המותאם לסטודנטים להוראה בסין, שיתפוס את העמדות כלפי הכללה בכל עומקן, מההשקפות ועד התחושות והנכונות לפעול. החוקרים בנו שאלון על בסיס סקירת ספרות, ראיונות עם עשרות סטודנטים וסולם מוכר מהספרות הבינלאומית, ובחנו אותו על מדגם גדול של אלפי סטודנטים מעשרות אוניברסיטאות. הם עברו שלבים של ניתוח פריטים וגורמים, בדקו עקביות ויציבות לאורך זמן, השוו את הסולם לכלים קרובים, ובחנו אם הוא מודד באותו אופן בקרב קבוצות שונות של סטודנטים. מה נשאר מהשאלון אחרי כל הסינונים, ומה אפשר ללמוד מהשוואה בין קבוצות? התשובות מחכות במאמר המלא.






