בכל כיתה באוסטרליה מצפים מהמורים ללמד על ילידים, לשלב ידע ילידי ולתרום לפיוס. אבל כחמישית מכוח ההוראה נולדה מחוץ למדינה, ורבים מהמורים האלה מגיעים עם היכרות מועטה בלבד עם ההיסטוריה הקולוניאלית של המקום ועם תפיסות העולם של האבוריג'ינים ותושבי מיצרי טורס. בטריטורית הצפונית, שבה רבע מהמורים נולדו בחו"ל ויותר מרבע מהאוכלוסייה היא ילידית, המפגש הזה הוא יומיומי ומורכב במיוחד.
המאמר שואל כיצד סיפורי הגיוון התרבותי שהחברה האוסטרלית מספרת על עצמה מסבכים את הציפיות הללו. האם הרב-תרבותיות, שנחגגת כערך של שוויון והכלה, דווקא מרחיקה מורים מהגרים מן המפגש עם הידע הילידי? ומה קורה כשהמעמד הייחודי של העמים הילידים נבלע תחת הכותרת הרחבה של "גיוון"?
זהו מאמר מושגי. הכותבים נשענים על מושג הממשק התרבותי של מרטין נקאטה, ומשרטטים באמצעותו את היחסים בין שלוש עמדות ידע וכוח: ריבונות ילידית, פריבילגיה קולוניאלית לבנה וגיוון רב-תרבותי. הם מחברים שני תחומי מחקר שנדירים בדרך כלל בשיחה אחת, החינוך הילידי והכוח האנושי הרב-תרבותי, ובוחנים מה משמעות הדבר להשתלבות, לפיתוח מקצועי ולסטנדרטים המקצועיים של המורים. הקריאה מזמינה מבט אחר על מה שנראה כמובן מאליו בשיח הרב-תרבותי, ועל מקומם של מהגרים בסיפור הלאומי.
