בסרט "רמבו" (1985) שואל הגיבור: "האם ירשו לנו לנצח הפעם?". המשפט הזה מכיל סיפור שלם על חייל שנשלח למלחמה ונבגד על ידי ממשלתו. מה קורה כשסיפור כזה עוזב את בתי הקולנוע ומתיישב בעמודי כתב העת של אחד הארגונים המשפיעים באמריקה? איגוד הרובאים האמריקאי הוא יותר מקבוצת לחץ סביב זכויות נשק. הוא גם מעצב את האופן שבו מיליוני בעלי נשק מבינים מי הם, מהו הנשק שבידיהם ומה מערכת היחסים ביניהם לבין השלטון.
המאמר שואל כיצד השתנתה דמות "הלוחם" בשיח של האיגוד. האם הלוחם הוא עדיין מי שמגן על האומה מפני אויבים זרים, או שמא נולדה לצדו דמות אחרת, שאמונתה בממשלה נסדקה? ומדוע דווקא דמויות של לוחמים ילידים אמריקאים מופיעות בסיפור הזה?
כדי לברר זאת בחנו החוקרים כמעט חמישה עשורים של הירחון הרשמי של האיגוד, American Rifleman, מ-1975 עד 2023, בקורפוס של מאות גיליונות שנסרקו ונותחו. הם איתרו את כל ההתייחסויות המפורשות למונח "לוחם", בכתבות ובפרסומות כאחד, וסיווגו אותן לפי הקשרים כמו צבא, נשק, ותיקים פצועים וילידים אמריקאים. הניתוח נשען על תפיסתה של אן סוויידלר לגבי "זמנים לא מיושבים", שבהם התרבות מספקת חומרים לבניית דרכי פעולה חדשות. התוצאה היא מבט בלתי צפוי על האופן שבו מילה אחת, מכירת נשק וזיכרון של וייטנאם נשזרים זה בזה.






