כשנער שולח הודעה פוגענית בקבוצה הכיתתית ברשת, קל לראות בכך סיפור שבין שני ילדים. אבל מאחורי אותה הודעה עומדים חברי הכיתה שצוחקים, מורה שאינו עוקב אחרי מה שקורה ברשת, הורים שלא מדברים עם בית הספר, קוד תרבותי שמלמד שלא מספרים על בעיות במשפחה, וקצב שינוי טכנולוגי שמקדים בהרבה את תוכנית הלימודים. בריונות ברשת נבחנת כמעט תמיד כבעיה של הפרט, ולכן התמונה הרחבה שבתוכה היא מתרחשת נותרת מטושטשת.
המחקר הזה מבקש למפות את אותה תמונה רחבה בקרב מתבגרים בקהילות אזורי אדמות לחות בדרום קלימנטן שבאינדונזיה, סביבה שבה בידוד גיאוגרפי, נורמות שמרניות ותשתית דיגיטלית חלקית נפגשים זה עם זה. השאלה המרכזית היא אילו מבין חמש המערכות של תיאוריית המערכות האקולוגיות של אורי ברונפנברנר, מן המעגל הקרוב של חברים ומורים ועד השינוי הטכנולוגי לאורך זמן, משפיעה יותר מכול על התנהגות הבריונות ברשת, וכיצד המערכות הללו מזינות זו את זו.
כדי לבדוק זאת פותח כלי הערכה ייעודי של 150 היגדים, הנשענים על חמשת הממדים האקולוגיים ועל ההקשר החברתי המקומי, והוא הועבר ל-798 תלמידי בתי ספר תיכוניים מקצועיים באזור. התשובות עובדו בניתוח תיאורי, בניתוח גורמים מגשש ובניתוח מתאמים, במטרה לזהות את המעגל הדומיננטי ואת הזיקות בין המעגלים. התוצאה היא מפה שמציבה את ההודעה הבודדת בתוך רשת שלמה של סביבות, ומצביעה על המקום שבו כדאי להתחיל כשרוצים למנוע.
