נפאל היא מדינה של מאות שפות וקבוצות אתניות, ושל היררכיה חברתית עתיקה שממשיכה להטביע את חותמה גם אחרי שבוטלה רשמית. כשאדם נכנס למרפאה או לבית חולים, הרקע התרבותי והדתי שלו משפיע על האופן שבו הוא מבין בריאות ומחלה, על מה שהוא מצפה לקבל ועל מידת האמון שהוא רוחש לצוות. מה קורה כשהצוות והמטופל באים מעולמות שונים? ומה חושבים על כך אנשים מן השורה, מטופלים, סטודנטים ואנשי מקצוע?
המחקר הזה שואל עד כמה אנשים בנפאל מודעים לגיוון תרבותי ודתי בשירותי הבריאות, ועד כמה הם מקבלים אותו ומכילים אותו. שאלה נוספת היא אם גברים ונשים נבדלים זה מזה בעמדות האלה, או שדווקא יש ביניהם הסכמה רחבה.
החוקרים פנו לקבוצה מגוונת של משתתפים בגילים, ברקעים ובתפקידים שונים, וביניהם סטודנטים, מטופלים ונותני שירותי בריאות. הנתונים נאספו בשאלון מקוון קצר, שמדד בנפרד מודעות לגיוון וקבלה שלו באמצעות סולמות עמדות. לאחר מכן הושוו התשובות של נשים וגברים בכלים סטטיסטיים. המאמר נוגע בשאלות של שוויון, כשירות תרבותית וגישה לטיפול בחברה רב-תרבותית, והוא רלוונטי לכל מי שמתעניין באיך נראית רפואה הוגנת באמת.
