בני נוער מבלים ברשתות חברתיות שעות ארוכות בכל יום. שם הם מדברים עם חברים, מציגים את עצמם לעולם וקולטים מידע בלי הפסקה. גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה מתעצבים הזהות והיציבות הרגשית, ולכן קשה להתעלם מהשאלה מה כל זה עושה לנפש. רוב המחקרים בתחום סופרים שעות מסך ומודדים תסמינים, אבל כמעט שלא שואלים את המתבגרים עצמם מה הם חווים כשהם גוללים, מגיבים ומחכים להתראות.
המחקר הזה מנסה להבין איך מתבגרים חווים את השימוש שלהם ברשתות, איזו משמעות הם מעניקים לו ואיך הוא נוגע ברווחתם הנפשית ובחיי היומיום שלהם. מה קורה כשהרשת היא גם מקור לקרבה וגם מקור ללחץ? ואיך בני נוער מתמודדים עם זה בעצמם?
החוקרים בחרו בגישה איכותנית פנומנולוגית מנקודת מבט של סיעוד פסיכיאטרי. הם ראיינו לעומק עשרה תלמידי תיכון בני 15 עד 18 במערב ג'קרטה, אינדונזיה, שמשתמשים ברשתות יותר משלוש שעות ביום. הראיונות היו חצי מובנים, הוקלטו ותומללו, ונותחו בניתוח תמטי לפי בראון וקלארק, תוך בדיקה חוזרת של הפרשנות מול המשתתפים. התוצאה היא מבט קרוב וקשוב על עולמם של מתבגרים, והוא יכול לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים על מסכים, על בריאות הנפש ועל התערבויות בבתי הספר ובקהילה.
