ילדים רבים מגיעים לגן בלי הכלים הבסיסיים להבין רגשות, לווסת אותם ולבנות קשרים עם בני גילם. כשמדובר בילדים שכבר נמצאים בסיכון לקשיים רגשיים והתנהגותיים, הפער הזה עלול לגרור דימוי עצמי פגוע, הסתגרות והתנהגויות מפריעות. השאלה היא אם אפשר להקדים תרופה למכה כבר בגיל הרך, בתוך הגן עצמו ובידיהן של הגננות והגננים.
המחקר בחן אם תוכנית של למידה חברתית רגשית, המבוססת על סיפורים, משחקי תפקידים, ציור ושיחות על רגשות, מקדמת את הכשירות החברתית והרגשית של ילדי גן בני 4 עד 6. החוקרים שאלו גם אם התוכנית משפיעה באופן שונה על בנים ובנות, ועל ילדים שנמצאים בסיכון לעומת ילדים שאינם בסיכון.
לצורך כך נעשה שימוש בשילוב של שיטות. מורים דירגו 140 ילדים בשאלון מובנה לפני התוכנית שנמשכה עשרה שבועות ואחריה, והנתונים נותחו במודלים סטטיסטיים המתחשבים בכך שהילדים לומדים בכיתות משותפות. במקביל רואיינו שש מורות ומורים בשלושה שלבים, לפני היישום, במהלכו ואחריו, כדי להבין איך נראה השינוי מבפנים, מה סייע ליישום ומה הערים עליו קשיים. השילוב בין המספרים לבין הקולות מהכיתה מאפשר לבדוק אם שני סוגי הנתונים מספרים את אותו הסיפור, והאם יש תחומים שבהם הם אינם מסכימים.
