מה קורה לחברה שהתחילה את דרכה כפרויקט קולקטיביסטי נלהב, ותוך כמה עשורים הפכה לאחת המדינות התחרותיות והגלובליות בעולם? ישראל עברה מהפכה שקטה אך עמוקה, לא רק במשק ובפוליטיקה, אלא גם בדבר הבסיסי ביותר: איך אנשים תופסים את העבודה שלהם, מה הם מצפים ממנה, ומה הם מוכנים לתת בתמורה.
המאמר יוצא למסע של יותר משלושה עשורים, מתחילת שנות השמונים ועד אמצע שנות האלפיים, ובודק כיצד השתנו ערכי העבודה של הישראלים, מבנה יחסי העבודה במשק, והאופן שבו ארגונים מנהלים את משאבי האנוש שלהם. האם השכר ניצח את התרומה לחברה? מה עלה בגורלה של ההסתדרות, שהייתה פעם כוח על במשק הישראלי? וכיצד השפיעו הפרטה, גלובליזציה ופריחת ההיי-טק על היחסים בין עובדים למעסיקים?
כדי לענות על שאלות אלו, נבחנים נתונים ממדגמים מייצגים של כוח העבודה הישראלי שנאספו בשלוש נקודות זמן שונות, לצד ניתוח היסטורי של תמורות במבנה הכלכלי, הפוליטי והחברתי של המדינה. השילוב בין נתונים אמפיריים לבין תיאור התהליכים המוסדיים מאפשר להבין כיצד ערכים אישיים, מבנים ארגוניים ומדיניות ממשלתית משפיעים זה על זה, ומצטיירת תמונה מורכבת של חברה שמתלבטת בין המורשת הקולקטיביסטית שלה לבין מגמות אינדיבידואליסטיות וגלובליות המאפיינות את העולם המערבי.
