מה קורה כשנערות בנות 15 עד 18 חיות יחד בפנימייה איסלאמית, הרחק מהבית, ונושאים כמו מחזור, מיניות, חרדה ושטיפת ידיים נשארים בגדר דברים שלא מדברים עליהם בקול רם? בפנימיות מסורתיות באינדונזיה, שבהן מתגוררות מאות תלמידות, סוגיות של בריאות הרבייה, בריאות הנפש והיגיינה אישית נדחקות לשוליים, גם כשהבעיות ניכרות לעין: מחלות עור, הרגלים לא בריאים ושיתוף חפצים אישיים. מתבגרות, ובמיוחד נערות, הן קבוצה שפגיעה במיוחד להשפעות הסביבה, ועם זאת היא זוכה לתשומת לב מועטה.
המאמר בוחן שאלה מעשית וחשובה: האם תוכנית קהילתית קצרה ומותאמת תרבותית, שמשלבת הרצאות, דיון פתוח, בדיקות בריאות בסיסיות ואפילו מפגש התעמלות משותף, יכולה לשנות את הידע, את המודעות ואת תחושת היכולת של התלמידות לאמץ הרגלים בריאים?
התוכנית, שנקראת "Rehat Dulu", כלומר "קודם תנוחו", התקיימה בפנימייה מוחמדית בפקלונגן שבמרכז ג'אווה, עם שלושים תלמידות. שלושה מומחים העבירו הדרכות בשלושה תחומים, נערכו מדידות של משקל, גובה ולחץ דם, ונערך מפגש שיתוף בסיום הפעילות. הידע של המשתתפות נבדק לפני ההדרכה ואחריה, ונותח סטטיסטית. זהו מבט מרתק מקרוב על ניסיון לפתוח שיחה בנושאים רגישים בתוך עולם מסורתי ודתי, ועל מה שאפשר ללמוד ממנו על בריאות בני נוער במוסדות דומים.
