מה עושים כשהספר שעל שולחן התלמיד משעמם, עמוס מילים ואינו מצית שום רצון ללמוד לבד? בבית ספר תיכון במדאן שבאינדונזיה נתקלו בבעיה הזאת בשיעורי כתיבת הסיפור הקצר. המודול הישן לא התאים לדרישות של למידה מבוססת אוריינות שהממשלה מקדמת, ותלמידים רבים פשוט לא התחברו אליו. הנושא חשוב הרבה מעבר לכיתה אחת: אוריינות נתפסת כיכולת לחשוב, לדמיין ולהבין מידע בצורות רבות, ולא רק כקריאה וכתיבה.
המחקר שואל כיצד אפשר לתכנן מודול חדש לכתיבת סיפור קצר שיוכל לשמש תלמידי כיתה י"א ללמידה עצמאית, שיהיה מעניין, מובן וקרוב לעולמם, וגם יעמוד בקריטריונים מקצועיים של חומר לימוד טוב.
החוקרים יצאו מאיסוף מידע בבית הספר: עיון בספרי לימוד, שאלונים וראיונות עם תלמידים ומורים. משם עברו לשלבי פיתוח הדרגתיים, מקביעת מטרות ובחירת חומרים ועד עיצוב המסגרת, הכריכה והפעילויות. את התוצר הציגו לפני מומחי תוכן ומומחי עיצוב, שהעריכו אותו במגוון היבטים, ולאחר מכן נבחן גם בניסוי מצומצם עם תלמידים. מה בדיוק נדרש כדי להפוך מודול לימוד למשהו שתלמיד ירצה לפתוח בעצמו?
