מה קורה לזהות שנרקמה בבית, בשפה, במסורת ובערכים של המשפחה, כשהיא פוגשת לפתע קמפוס שבו לומדים יחד בני עשרות לאומים? שאלה זו מעסיקה חוקרי זהות כבר שנים. בקרב סטודנטים היא חריפה במיוחד, משום שזו תקופת חיים שבה ערכים מוכרים נפגשים עם סביבה, אנשים וחוויות חדשים. דגסטן שבצפון הקווקז, הרפובליקה הרב-לאומית ביותר ברוסיה, היא מקרה בוחן מרתק: מאות אלפי אנשים מדברים שם בשפות רבות, ורבים מצעיריה יוצאים ללמוד במרכזי העיר הגדולה.
המחקר שואל אם אופי הזהות האתנית משתנה במהלך שנות הלימוד, האם גברים ונשים חווים את התהליך באופן שונה, ועד כמה ההיצמדות לערכי המשפחה המסורתיים נשחקת או נשמרת בהשפעת הסביבה הרב-אתנית. כדי לבדוק זאת נערך סקר בקרב 214 סטודנטים דגסטנים מ-15 אוניברסיטאות במוסקבה, והם הושוו ל-214 סטודנטים רב-אתניים מאותם מוסדות, בחלוקה שווה בין גברים לנשים ובין שנות הלימוד הראשונה עד החמישית. המשתתפים דירגו את מידת הזדהותם כדגסטנים, את קרבתם לערכי המשפחה ואת השימוש שלהם בשפת האם, ובין היתר גם בשיח הפנימי שלהם.
הנתונים נותחו באמצעות מבחנים סטטיסטיים להשוואה בין הקבוצות, בין המינים ובין שנות הלימוד. המאמר מציע מבט מעניין על שאלה שנוגעת לכל מי שעזב את הבית כדי ללמוד במקום חדש: מה נשאר מאיתנו, ומה משתנה בדרך.






