האם המשפט הוא מערכת סגורה של נורמות, או שהוא תמיד נושא עליו את חותמה של החברה שבתוכה הוא פועל? השאלה הזאת מפלגת משפטנים וסוציולוגים כבר עשורים. מי שרואה במשפט מערכת אוטונומית חושש שהכנסת החברה תטשטש את ההבחנה בין מה שמחייב לבין מה שקורה בפועל. מי שרואה בו עובדה חברתית חושש שהשאלות על תוקף ועל לוגיקה משפטית ייעשו שטחיות.
המאמר בוחן את השאלה דרך התיאוריה התקשורתית של המשפט, שפיתח גרגוריו רובלס מורצ'ון. התיאוריה מציעה לראות במשפט מציאות תקשורתית מורכבת, ומבקשת ליישב בין פוזיטיביזם משפטי לבין סוציולוגיה של המשפט. השאלה המרכזית היא באיזו מידה ובאילו ערוצים משפיעה הסביבה החברתית על ההחלטות היוצרות משפט, ומה קורה כשהפרספקטיבה הפנימית של המשפטן פוגשת את המבט החיצוני של הסוציולוג.
המחבר אינו אוסף נתונים חדשים. הוא עוסק בניתוח תיאורטי של התיאוריה ושל יחסה לפוזיטיביזם ולסוציולוגיה, ובוחן אחד אחד את שלושת סוגי ההחלטות המשפטיות: המכוננת, החקיקתית והשיפוטית. בכל אחד מהם הוא מראה מה מקומם של הקשר חברתי, ערכים, אינטרסים והליכים. בדרך הוא נוגע בשאלות על לגיטימיות, דמוקרטיה, זכויות אדם ועצמאות השיפוט. מי שתוהה מדוע אנשים מצייתים לדין, ומי קובע בסופו של דבר מה הוא אומר, ימצא כאן מסגרת מעניינת לחשיבה.






