מה קורה כשהפמיניזם הופך לנוח, מפויס ומתאים לכולם? המאמר יוצא מהטענה שהפטריארכיה אינה רק שלטון של גברים על נשים, אלא גם שלטון של מבוגרים על צעירים, ושלצד המאצ'ואיזם הגס קיימת גרסה ידידותית ומתחפשת, שקשה הרבה יותר לזהות. מכאן עולה שאלה מסקרנת: איך אפשר להסביר מדוע שחקנים שונים מאמצים ערכים ופרקטיקות פמיניסטיות, מי רק מעמיד פני מאמץ, ואילו תנאים גורמים לאנשים לציית או לא לציית לנורמות של שוויון?
כדי לענות על כך המחברים שואלים כלים מעולם בלתי צפוי, חקר השחיתות. הם מתייחסים לפטריארכיה כאל מקרה מובהק של שחיתות ומיישמים עליה מודל עלות ותועלת מורחב, שנשען על שלושה עמודי תווך: הזדמנות, תמריץ ולגיטימציה. המודל מנוסח במשוואות ובתרשימים, ומתוכו נבחנת יעילותה של מדיניות מגדרית פעילה.
בהמשך המאמר יוצא מן המודל אל שאלות רחבות יותר: מה הקשר בין מגדר לדור, מה קורה לגברים צעירים בחברה פטריארכלית וקפיטליסטית, ואיזה מקום יכול להיות לזרם מסקולניסטי לצד הפמיניזם. זהו טקסט תיאורטי נועז ופרובוקטיבי, שמערער על כמה מוסכמות בשיח הפמיניסטי העכשווי ומציע זווית חדשה לחשיבה על קיימות, שוויון ושליטה.






