יפן נחשבת לאחת הכלכלות המתקדמות בעולם, אך בעולם העבודה שלה נשים משתכרות בממוצע כשליש פחות מגברים ופוגשות קשיים בדרך לעמדות הנהגה. איך ייתכן שמדינה מודרנית כל כך ממשיכה להחזיק בפערים כאלה, ולמה יוזמות ממשלתיות ותוכניות גיוון בארגונים לא הצליחו לשנות את התמונה באופן משמעותי?
המאמר מבקש להבין את אופיו הרב-ממדי של אי-השוויון בשוק העבודה היפני, לאתר את הגורמים שמזינים אותו ולבחון אילו כיוונים עשויים לקדם שוויון וגיוון. הוא נשען על שלוש עדשות תיאורטיות: תיאוריית ההיררכיה המגדרית, תיאוריית ההצטלבות ותיאוריית התפקידים החברתיים. כל אחת מהן מאירה צד אחר של הנורמות התרבותיות, של המבנים הארגוניים ושל הציפיות החברתיות מנשים וגברים.
המחקר מבוסס על שיטה שולחנית: איסוף וסקירה של מחקרים ודוחות קיימים שנגישים בכתבי עת מקוונים ובספריות. הסקירה נוגעת בנושאים מגוונים, מיוזמות גיוון בתאגידים ועד חקיקה, תרבות ארגונית, הערכת ביצועים והרכב דירקטוריונים. מתוך כך נבחנים גם החסרים בידע הקיים, ומה עוד נותר לחקור בנוגע לנשים בעבודה ביפן.
