מה עומד מאחורי גננת שמוכנה ללכת מעבר לתפקידה, לעזור לעמיתה, להתגייס למען הצוות ולתרום לאווירה חמה בגן? האם זה נובע ישירות מדרך ניהולו המוסרית של המנהל, או שדרוש שם, בדרך, מרכיב נוסף – תחושת הרווחה הנפשית של המורה עצמה? שאלה זו עומדת בבסיס תחום שכיח פחות ממה שהיה מצופה: מחקר על מנהיגות מוסרית בהקשר הספציפי והרגיש של גני ילדים, סביבה שבה הגננות אינן רק מלמדות אלא גם מעצבות את התפתחותם המוסרית והחברתית של ילדים צעירים.
המאמר בוחן כיצד מנהיגות מוסרית של מנהלי גנים, המבוססת על יושרה, קבלת החלטות אתית ואכפתיות, משפיעה על נכונותן של גננות לפעול מעבר לדרישות התפקיד הפורמליות – מה שמכונה בספרות המחקר "התנהגות אזרחות ארגונית". ובאותה נשימה, נשאלת השאלה המרכזית: האם רווחתן הנפשית והתעסוקתית של הגננות היא הגורם שמתווך את הקשר הזה, ואם כן, באיזו מידה?
כדי לבחון זאת, נאספו נתונים מ-343 גננות בסין באמצעות סקר מקוון, וניתוח סטטיסטי מקיף – כולל רגרסיה היררכית ובדיקות תיווך מתקדמות – נעשה כדי לפצח את מבנה היחסים בין שלושת המשתנים. הממצאים חושפים תמונה מרתקת, לא בהכרח צפויה, על האופן שבו מנהיגות, רגש ומחויבות ארגונית נשזרים זה בזה בעולם הקטן והמשמעותי של גני הילדים.
