מתי מעקב אחר הטלפון של בן או בת הזוג, קנאה עזה או דרישה לדעת בכל רגע איפה הם נמצאים נתפסים כסימן לאהבה ולא כסימן אזהרה? בגיל ההתבגרות, כשנבנות מערכות היחסים הרומנטיות הראשונות, נקבעות גם התפיסות על אינטימיות, כוח ותפקידי מגדר. אם צורות עדינות של שליטה נתפסות כרגילות או אפילו כרומנטיות, קשה יותר לזהות פגיעה, לבקש עזרה או להתערב כשרואים אותה אצל אחרים.
המחקר שואל אילו אמונות ורגשות עומדים מאחורי הנכונות של מתבגרים לראות בהתנהגויות שליטה דבר מקובל. החוקרים בדקו שורה של גורמים שעשויים להיות קשורים זה לזה: הלחץ להוכיח גבריות, עמדות סקסיסטיות, אמונות מעוותות על אונס, תפיסות רומנטיות מאדירות של האהבה, וקושי להתמודד עם רגשות עזים.
כדי לבדוק זאת, מילאו 357 תלמידי תיכון איטלקים בני 15 עד 19 סדרת שאלונים, ונבנה מודל סטטיסטי שבודק כיצד הגורמים האלה מתחברים זה לזה ומובילים לעמדות כלפי שליטה בזוגיות. המודל התייחס גם להבדלים בין בנים לבנות. התמונה שמתקבלת מעניינת במיוחד בעידן שבו הטכנולוגיה הדיגיטלית מקלה על מעקב ובקרה, והיא נוגעת לכל מי שעוסק בחינוך, בהורות ובמניעת אלימות בקרב צעירים.
