מה קורה לילד שחווה קשיים משמעותיים בבית, כמו התעללות או תפקוד לקוי במשפחה, כשהוא הופך למבוגר? האם הצלקות הללו נשארות עמו לכל החיים, ואם כן, באילו דרכים הן ממשיכות להשפיע על שביעות הרצון שלו מהחיים, על בריאותו הנפשית ועל תחושת השייכות שלו לעולם? מחקר זה מבקש לפצח את התעלומה הזו, ולבחון לא רק אם קיים קשר בין חוויות ילדות שליליות לבין איכות החיים בבגרות, אלא בעיקר איך זה קורה: אילו מנגנונים ותהליכים מתווכים בין שני קצוות מסלול החיים הזה.
בהתבסס על תיאוריית מסלול החיים, החוקרים בחנו ארבעה מסלולים אפשריים שדרכם עלולות חוויות ילדות שליליות להשפיע על איכות החיים בבגרות: השמנה, פעילות גופנית, בריאות פיזית ותמיכה חברתית-רגשית. לצורך כך נעשה שימוש בנתונים מסקר בריאות ציבורי רחב היקף שנערך בחמש מדינות וטריטוריות בארצות הברית, ובאמצעותם נבנה מודל סטטיסטי מתקדם המאפשר להתייחס לחוויות הילדות השליליות ולאיכות החיים כמושגים רב-ממדיים מורכבים, ולא רק כמדדים בודדים ופשוטים.
השאלה המרכזית שהמחקר מבקש לענות עליה היא אילו מבין המסלולים הללו באמת מתווכים את הקשר בין קשיים בילדות לאיכות חיים בבגרות, ואילו מהם פחות רלוונטיים ממה שאולי חשבנו. התשובות עשויות לשנות את האופן שבו אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה מכוונים את מאמצי המניעה וההתערבות שלהם עבור אוכלוסיות שחוו קשיים בילדותן.
