אבחנה של הפרעת קשב וריכוז היא לעיתים קרובות הרגע שבו הורים פונים לחפש מידע. הם מקלידים כמה מילים בחיפוש ומגיעים לדפי הסבר, חוברות וגיליונות מידע, שאמורים לעזור להם להבין מה עובר על הילד ומה אפשר לעשות. אבל הסבר על הפרעה אינו רק מסירת עובדות. הוא קובע איך הורים ייראו את הילד, איך יבינו את הקשיים שלו, ומה ייראה להם אפשרי בעתיד. הוא גם משפיע על האופן שבו החברה כולה תופסת שונות בין בני אדם.
סביב ההפרעה הזאת מתנהל ויכוח ותיק בין גישה שרואה בה תופעה ביולוגית, תורשתית ונוירולוגית, לבין גישה שרואה בה תוצר של מפגש בין הילד לסביבתו בבית, בבית הספר ובעבודה. מודל מקובל מבטיח לשלב את שתי הגישות, אך נשאלת השאלה איך השילוב הזה מתבצע בפועל, בטקסטים שהורים אכן קוראים. האם ההסברים מתחברים לתמונה אחת קוהרנטית, או שיש בהם סתירות סמויות? והאם הם נראים אחרת במדינות שונות, אף שכולן נשענות על אותו מדריך אבחוני?
החוקרים אספו 41 חומרי פסיכו-חינוך המיועדים להורים, בארבע שפות ומארבע מדינות: ארצות הברית, בריטניה, הולנד והונגריה. שלושה מעריכים קראו אותם שוב ושוב וניתחו אותם בכלי של ניתוח שיח, כדי לבדוק לא רק מה נאמר אלא גם איך ההסבר בנוי, אילו רעיונות משתמעים ממנו, ואיפה הוא אולי סותר את עצמו.
