מי שחי בעיר מכיר את התחושה: עייפות מתמשכת, שינה לא טובה, מתח שלא מרפה. מצב ביניים כזה, שאינו מחלה אך גם אינו בריאות מלאה, נפוץ יותר ויותר ככל שהעולם מתעייר. ביפן נולדה לפני עשורים גישה בשם "רחצת יער", שבמרכזה שהייה בסביבת יער והפעלת חמשת החושים. הרעיון נשמע כמעט מובן מאליו, אבל השאלה אם יש מאחוריו בסיס מדעי של ממש נותרה פתוחה, בין היתר משום שחוקרי רפואה וחוקרי יערנות מתבוננים בנושא מזוויות שונות ולעיתים כמעט אינם מדברים זה עם זה.
הסקירה הזאת שואלת מה אומרים המחקרים הרפואיים האמפיריים העדכניים על הקשר בין חשיפה ליער לבין הבריאות הגופנית והנפשית, ועד כמה אפשר לסמוך על הראיות עצמן. החוקרים חיפשו מחקרי התערבות שפורסמו בין השנים 2015 ל-2019 במאגרי PubMed, Embase ו-Cochrane Library, והשלימו את החיפוש במעקב ציטוטים וב-Google Scholar. שני חוקרים הוציאו נתונים מכל מחקר בנפרד, והעריכו את איכותו המתודולוגית באמצעות שאלון Downs and Black, בהתאם להנחיות PRISMA.
הסקירה בוחנת מדדים מגוונים, ממדדים פיזיולוגיים כמו לחץ דם, הורמוני לחץ ופעילות חיסונית ועד דיווחים עצמיים על מצב רוח, חרדה והחלמה נפשית. היא גם עוסקת בשאלה מה בעצם מאפשר למחקר בתחום להיות משכנע, ומה חסר בו עדיין כדי לגשר בין רפואה ליערנות.
