פגיעה מוחית, בין אם בעקבות חבלת ראש ובין אם בעקבות שבץ, משנה לא רק את חייו של הפגוע אלא גם את הקשר עם בן או בת הזוג. לפעמים מי שהיה שותף אוהב מרגיש פתאום כמו מטפל, ובן הזוג נחווה כמעט כזר. נתוני גירושים ושביעות רצון מהקשר מעידים שהזוגות האלה זקוקים לתמיכה, אך התערבויות קיימות מכסות בדרך כלל טווח צר של בעיות, או דורשות מטפלים זוגיים מיומנים שאינם זמינים בשירותי שיקום.
המאמר בוחן גישה חדשה, "טיפול רציפות", המבוססת על הרעיון שהסתגלות לשינוי גדול קלה יותר כשאפשר לחוש המשכיות בין החיים שלפני האירוע לחיים שאחריו. השאלה המרכזית היא אם יש הצדקה לבחון את הטיפול בניסוי מבוקר רחב היקף, ואילו שינויים נחוצים בטיפול, בקריטריוני הקבלה ובשאלוני המדידה כדי שהניסוי יצליח.
החוקרים עבדו עם זוגות ממספר שירותי שיקום וארגוני התנדבות בבריטניה, וגם עם כמה זוגות מארצות הברית. פסיכולוגים ללא הכשרה בטיפול זוגי העבירו את הטיפול לפי מדריך מובנה, חלק מהמפגשים פנים אל פנים וחלק באינטרנט. החוקרים אספו שאלוני קשר ורווחה נפשית בכמה נקודות זמן, וכן משוב מפורט מהמשתתפים והמטפלים על מה עבד, מה פחות ומה היה חסר.
