רופאי משפחה פוגשים מדי יום אנשים שהבעיה שלהם אינה רפואית במובן הקלאסי: בדידות, מתח, בידוד חברתי. לפי ההערכות, כחמישית מהפניות לרפואה ראשונית נובעות מצרכים כאלה. אחת התשובות שצוברת תאוצה, בעיקר בבריטניה, היא "מרשם חברתי" שמפנה אנשים לפעילות בקהילה. גרסה אחת שלו שולחת אותם אל הטבע: קבוצות הליכה, גינון קהילתי, פעילות ביער או קיאקים על המים. בעידן של מערכות בריאות לחוצות ותקציבים מצומצמים, אין די בתחושה שזה עושה טוב. מי שמקבל החלטות רוצה לדעת אם זה גם משתלם.
השאלה שהחוקרים מבקשים לברר היא מה ידוע על ההיבט הכלכלי של תוכניות כאלה. האם נעשו הערכות כלכליות של מרשם חברתי מבוסס טבע, באילו שיטות, ובאיזו רמת אמינות?
כדי לענות, ערכו החוקרים סקירה שיטתית לפי הנחיות PRISMA, שנרשמה מראש. הם חיפשו בשישה מאגרי מידע בתחומי הרפואה והכלכלה, סיננו מאות רשומות בידי שני סוקרים עצמאיים, והעריכו את איכות המחקרים שנמצאו באמצעות כלי ייעודי להערכות כלכליות. המחקרים שנכללו נבדלים זה מזה בשיטות החישוב, בתוכניות ובאוכלוסיות, ולכן הסקירה בוחנת גם כמה אפשר באמת ללמוד מהם ומה עדיין חסר כדי להסיק מהם מסקנות מדיניות.
