מי שגולל פעם פיד ברשת חברתית יודע שהמסך מראה לנו בעיקר את מה שאנחנו כבר חושבים. אלגוריתמים בוחרים עבורנו תכנים, ואנחנו נוטים להתקבץ עם אנשים שמסכימים איתנו. תאי הדהוד ובועות סינון נחקרים רבות בהקשר של פוליטיקה ושל דעת קהל, אבל מה קורה כשהן פוגשות את שמירת הטבע? תחום שתלוי כמעט לחלוטין בתמיכת הציבור, בהשתתפות בתהליכי תכנון ובהסכמה חברתית רחבה, עשוי להיות רגיש במיוחד לשאלה מי שומע את המסרים שלו ומי נשאר מחוץ לשיחה.
המחקר שואל באיזו מידה תאי ההדהוד ובועות הסינון הדיגיטליים כבר נוכחות בספרות ובעבודה המעשית של שמירת הטבע, איך הן עשויות להשפיע עליה, ואם יש צורך במחקר ובפעולה בעניין. כדי לבדוק זאת נערכה סקירה שיטתית של ספרות מדעית ואפורה באנגלית ובגרמנית, שבה כל מקור מוין לפי מידת הקשר בין התופעות לבין נושא של שמירת טבע. במקביל נשלח סקר מומחים למאות גורמים העוסקים בשמירת טבע בגרמניה, מרשויות ציבוריות ועד ארגונים ירוקים ופארקים לאומיים, והתשובות הפתוחות נותחו בניתוח תמטי.
על הפרק עולות שאלות שנוגעות לכל מי שמנסה לשכנע ציבור ברשת: האם גם אנשי שמירת הטבע עצמם לכודים בבועה משלהם? מה ההבדל בין שימוש מושכל בתופעות לבין מניפולציה? ומה מלמדים ויכוחים טעונים כמו השבת הזאב או בניית טורבינות רוח על הדרך שבה מסרים סביבתיים נעים, או נתקעים, ברשתות?
